חדשות


 
גלישת עובדים באינטרנט: המותר והאסור

פורסם ב-7.9.2015

 

 

אחת מנקודות החיכוך הנפוצות בין מעסיקים לעובדיהם היא השימוש הפרטי באינטרנט. אם בעבר הלא רחוק שיחות טלפון פרטיות בזמן העבודה על חשבון המעסיק היו אחת התלונות הנפוצות של המעסיק נגד העובד, בשנים האחרונות, עם השתלטות האינטרנט על כמעט כל תחומי החיים, נהפכה הגלישה ברשת למוקש ביחסי היומיום שבין המעסיק לעובד.

 

היעדרויות תכופות לסידורים אישיים ממקום העבודה או שיחות פרטיות ממושכות מן הטלפון במשרד ההנהלה מקבלות ביטוי חיצוני שקשה להסתירו לאורך זמן מעיני המעסיק, אולם כיום אפשר לעשות אותם סידורים ועיסוקים פרטיים מול המסך, בלי לקום מן הכיסא.

 

השימוש באינטרנט מאפשר לכל אדם לעסוק בענייניו הפרטיים או להתעמק בתחומי עניין אישיים – במחשב ובזמן העבודה. כך יכול העובד, בלי שיצטרך ליטול יום חופש או להסתיר את עיסוקיו הפרטיים באמתלות שונות, לבדוק את תוצאות בדיקת הדם, להזמין תור בעבור הכלב לווטרינר, לרכוש ריהוט לבית, להזמין חבילת נופש בחו"ל, לקרוא כתבה מעניינת בעיתון, לאתר מתכון לקראת בישולי השבת או לצפות בסרטון או בפרק מתכנית אהובה, והכול – מחדרו במשרד או מעמדת העבודה. מובן שהשימוש באינטרנט מאפשר גם עיסוקים שהם לגיטימיים או תמימים פחות מן הדוגמאות הללו, למשל הימורים ברשת או צפייה באתרים המכילים תוכן פורנוגרפי.

 

נוכח הקלות הרבה שבהסתרת השימוש הפרטי באינטרנט בזמן העבודה, והפיתוי הרב הקיים בלחיצה על אייקון תוכנת הגלישה במסך המחשב, נדרשים המעסיקים למצוא פתרונות להתמודדות עם תופעת הגלישה הפרטית בזמן העבודה.

 

מן הצד השני של המטבע, זמינות השירותים הניתנים באינטרנט, היעילות והמהירות שלהם תוך חיסכון זמן ניכר מאפשרות ניצול טוב יותר של זמן העובד, ומייתרות את ההיעדרויות או את האיחורים לצורך סידורים אישיים. כך, למשל, הזמנה מקוונת של תור לרופא חוסכת זמן רב בהמתנה בטלפון, והזמנת נסיעה לחו"ל ברשת מייתרת את היציאה המוקדמת מן העבודה כדי להספיק להגיע אל משרד סוכן הנסיעות בטרם ייסגר. נוסף על כך, נראה כי כל ניסיון למנוע כליל שימוש פרטי באינטרנט בזמן העבודה הוא גזירה שלא ניתן לעמוד בה.

 

במסגרות משפטיות שונות נעשו ניסיונות לקבוע הסדרים בנוגע לזכותו של המעסיק להגביל את השימוש הפרטי של העובד באינטרנט. רוב העיסוק המשפטי נוגע לשימוש בתיבת הדואר האלקטרוני שמעמיד המעסיק לרשות העובד. בכך עסק בית הדין הארצי בהרחבה בפסק הדין בעניין איסקוב, שעליו ארחיב ברשימה אחרת.

 

ניסיון נוסף שנעשה להסדרת יחסי העבודה בקשר לשימוש באינטרנט נעשה כחלק מהסכם קיבוצי כללי, שנערך ב-2008 בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. הסכם קיבוצי זה אינו מחייב צדדים שאינם חברים בגופים שהם צד להסכם הקיבוצי. למרבה הצער, ההסדרים המפורטים בהסכם קיבוצי זה הם כה כלליים, שקשה לגזור מהם מותר ואסור פרטניים.

 

לפי ההסכם הקיבוצי, קניינו של המעסיק במקום העבודה כולל את מערכת המחשב ואת השימוש בה. מנגד, מוכרת זכותו של העובד לפרטיות מסוימת גם במקום העבודה. בהתאם לכך נקבע כי השימוש העיקרי במחשב במקום העבודה נועד לעבודה. אולם מותר לעובד להשתמש בו לצרכים פרטיים בגבולות של סבירות ולפי אמות מידה של הגינות ותום לב.

בהתאם לכך קובע ההסכם הקיבוצי כי למעסיק מותר לקבוע כללי שימוש במחשב במקום העבודה, וכחלק מכך לקבוע כללים בדבר שימוש בתוכנות וכללים בדבר ניטור (מעקב) של אופן השימוש במחשב כדי למנוע חדירת וירוסים ולהגן על המידע שבמחשבי המעסיק. ההסכם מתיר במפורש לעובד להשתמש במחשב לצרכים פרטיים שאינם קשורים לעבודתו ובלבד שאינם מנוגדים לדין. מותר למעסיק לקיים מעקב אחר שימוש של עובד מסוים במחשב, בתנאי שיש לו סיבה סבירה להניח שהעובד משתמש במחשב באופן בלתי חוקי או החושף את המעסיק לתביעות מצדדים שלישיים או שהשימוש פוגע בעסק. עם זאת, לכניסה לקבצים אישיים של העובד או לתיבת דוא"ל אישית שלו (להבדיל מתיבת הדוא"ל שמקצה המעסיק לעובד) ניתן להיכנס רק בהסכמת העובד אד הוק, ואם העובד דורש זאת – גם בנוכחותו.

 

אפשר לראות כי ההסכם אינו עוסק כלל בזכותו של המעסיק לחסום גישה לאתרי אינטרנט שהכניסה אליהם אינה לרוחו או אינה מוסרית בעיניו או להגביל את היקף השימוש באמצעות ניתוק הגלישה לאחר זמן מסוים.

 

עניין שבולט בהיעדרו מן ההסכם הוא זכותו של המעסיק לקיים מעקב אחר שימוש העובד באינטרנט לשימושים שאין עליהם איסור חוקי, אולם הם נתפסים כבלתי מוסריים או אינם ראויים לכניסה, לפחות לא במקום העבודה – ובמיוחד אמורים הדברים באתרים המכילים תוכן פורנוגרפי או באתרי הימורים.

 

המלאכה נותרת אפוא לכל מעסיק ומעסיק – לקבוע כללי שימוש באינטרנט, שיש לפרסמם מראש כדי שהעובדים יוכלו לדעת את מדיניות המעסיק על שימוש פרטי באינטרנט בשעות העבודה.

 

במקרה שנדון לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ס"ע 1692-11-13 אלוש נ' חברת הנסיך הקטן-אביב ואורן בע"מ, פסק דין מיום 29.7.2015) נדרש בית הדין לעבודה לעסוק בשאלות אם שימוש פרטי באינטרנט הוא גנֵבה מן המעסיק ואם שימוש פרטי כזה מצדיק תביעה כספית מצד המעסיק להשבת השכר ששולם לעובד.

 

במקרה זה הגיש העובד תביעה נגד המעסיק בטענה שפוטר ללא שימוע כדין ותבע פיצויים בגין שלילת זכות זו בסכום השקול לשלוש משכורות חודשיות.

 

בתגובה טען המעסיק כי מלבד תפקוד ירוד ויחסי אנוש גרועים, נהג התובע להקדיש את רוב זמנו לגלישה באינטרנט – בייחוד לצפייה בסרטים ובסדרות ולארגון טיולי אופניים, כחלק מתחביבו כרוכב. המעסיק טען עוד כי העובד שינה את סידור חדרו כך שיוכל לגלוש באינטרנט בלי שהדבר ייראה וכי מחצית זמן עבודתו הוקדשה לגלישה באינטרנט לצרכים פרטיים.

 

המעסיק לא הסתפק בכך שהציב את סוגיית השימוש הפרטי באינטרנט כנימוק לפיטורי העובד, אלא הגיש תביעה שכנגד. בתביעה זו דרש המעסיק כי בית הדין יחייב את העובד להשיב לו את פיצויי הפיטורים, את דמי ההודעה המוקדמת וכמו כן לפצותו בהיקף 50% מן השכר (וכל התנאים הנלווים) ששולם לעובד בתקופת עבודתו. כל זאת בגין היקף השימוש הפרטי שעשה העובד באינטרנט בתקופת עבודתו. לתמיכה בטענתו הגיש המעסיק לבית הדין דפי היסטוריית גלישה בצירוף ניתוח החלוקה בין זמן עבודה לבין זמן שאינו זמן עבודה, שנערך על ידי מנכ"ל המעסיק.

 

בית הדין לעבודה קיבל את העמדה העקרונית שהציג בפניו המעסיק, ולפיה עובדים הגולשים באינטרנט בזמן העבודה לצרכים פרטיים גוזלים מן המעסיק שעות עבודה שעליהן משלם המעסיק. משמע, בית הדין לעבודה קיבל את העמדה כי מדובר בגנֵבה מן המעסיק, שאין ספק שהיא עבירה חמורה והפרת אמונים של ממש.

 

אולם בית הדין קבע, ברוח ההסכם הקיבוצי שהוזכר מעלה (הגם שבית הדין לא הפנה להסכם קיבוצי זה כמקור משפטי או כאסמכתה ליצירת הסדר ראוי במקום עבודה פלוני), כי על המעסיק לקבוע מראש נהלים לשימוש פרטי באינטרנט, ולהזהיר את העובדים מפני התוצאות האפשריות של שימוש פרטי באינטרנט שיחרוג מן הכללים שיקבע המעסיק.

 

במקרה המדובר ייחס בית הדין חשיבות רבה לכך שהמעסיק נזכר להעלות את טענותיו כלפי העובד ודרש ממנו פיצוי כספי בהיקף כה נרחב, רק לאחר שהעובד העלה את טענותיו כלפי המעסיק בדבר פיטוריו ללא שימוע. בית הדין הסיק מכך כי בזמן התרחשות האירועים עצמם המעסיק לא סבר כי הפגיעה בו היא קשה כל כך, שהיא מצדיקה ייחוס גנֵבה לעובד ותביעה כספית בהיקף נרחב נגדו.

 

נוסף על כך, בית הדין לעבודה הציב רף גבוה בנוגע לראיות שהגיש המעסיק ושנועדו לבסס את היקף השימוש הפרטי של העובד באינטרנט בזמן העבודה. בית הדין קבע כי אין די בדפי היסטוריית הגלישה של העובד בצד ניתוח שלהם על ידי מנכ"ל המעסיק, אלא כי ראיה כזו יש להגיש על ידי מומחה למחשבים.

 

לבסוף העלה בית הדין תהיות על פגמים בראיות עצמן, ובהם אי-רציפות בדפים שהוגשו והיסטוריית גלישה שהוכיחה כי חלק ניכר מן הגלישה שהמעסיק סבר שנעשתה בזמן העבודה נעשתה למעשה בשעות הלילה. בנסיבות אלה דחה בית הדין לעבודה את תביעת המעסיק במלואה.

 

לסיכום – השימוש הפרטי באינטרנט, שהוא קל וזמין לכל עובד המשתמש במחשב לצורכי עבודתו, או שמחזיק בכיסו טלפון נייד חכם (סמארטפון), הוא אתגר ליחסי העבודה השוטפים. על המעסיק לקבוע מראש כללים להיקף השימוש הפרטי ולסוג השימוש וכללי מותר ואסור, ואף להזהיר את עובדיו מפני ההשלכות האפשריות של שימוש באינטרנט בניגוד לכללים שקבע. הכללים שיקבע המעסיק צריכים להיות הוגנים ולהביא בחשבון את הצורך האמתי של שימוש באינטרנט לצרכים פרטיים מעת לעת. אם המעסיק נפגע משימוש פרטי באינטרנט – עליו לעמוד על כך מיד ולא לשמור את טענותיו כמשקל נגד לטענות שיעלה העובד כלפיו בעתיד. לבסוף, ראיות הקשורות לחומר מחשב יש להגיש באמצעות מומחה, וָלא אלה עשויות שלא לשכנע את בית הדין.

 

 

 

 

* האמור אינו מתיימר לסקור את מלוא ההיבטים של שימוש באינטרנט או בדוא"ל במקום העבודה ואינו מהווה תחליף לייעוץ
   משפטי פרטני.

   הרשימה פורסמה לראשונה בגליון 167 של "המטען – ירחון להובלה, לוגיסטיקה וסחר חוץ".

 

 

 

 

רפאל סופרמן | עורך דין | ליטיגציה

רפאל סופרמן, משרד עורכי דין